Technology is stuff that doesn’t work yet

מבוסס על סיפור אמיתי
לקוח: שלום, אני מעוניין בחיבור מהיר לאינטרנט.
נציג מכירות: האם מדובר ב ADSL או כבלים?
לקוח: ADSL קו של 5 מגה.
נציג מכירות: יש לנו מבצע עם התחייבות לשנה במחיר של 59.90 שקלים לחודש, והמחיר עולה לאחר שנה.
לקוח: אין אף מבצע אחר?
נציג מכירות: לא כרגע.
נציג מכירות: לפני שנמשיך, אני חייב להזהיר אותך מרשת האינטרנט. יש שם, ברשת הזו, כל מיני אתרים זדוניים ובעלי כוונות לא טהורות שירצו להשחית את נפשך התמימה.
לקוח: אני בן 45, אני חושב שנפשי כבר הושחתה מזמן.
נציג מכירות: ובכל זאת, אני חייב ליידע אותך על הסכנות. שחס וחלילה תתקל באתר המכיל תועבה גזענית נגד מגזר מסוים. הרי לא היינו רוצים שתהפוך לגזען על לא עוול בכפך?
לקוח: כן, זה בסדר, נתקדם הלאה?
נציג מכירות: עדיין לא, האם ידעת שברשת האינטרנט יש אנשים שאיך לומר את זה (לוחש) מהמרים בכספם על משחקי מזל?
אתה חייב להשמר לך מאתרים אלו. ולו רק בשביל לשמור על שלום בית.

השיחה הזו אולי נשמעת דימיונית והזויה, אבל לאור הצעת החוק שהונחה (בשנית) על שולחן הכנסת על ידי הח"כים הרצינים הבאים: אלכס מילר, רוברט אילטוב, משה (מוץ) מטלון, דוד רותם, דניאל אילון, פניה קירשנבאום ואורלי לוי אבקסיס נדרשות ספקיות האינטרנט להזהיר את לקוחותיהם מפני הסכנות הטמונות ברשת האינטרנט (אני מבקש סליחה ומחילה על השימוש במושג המעוות הזה) ובינהן אתרי גזענות, הימורים, אתרים המציגים תוכן פדופילי, אתרים בעלי תוכן מיני המציגים התעללות ואתרים עם משחקים אלימים.

פרט לעובדה, שזה בערך משאיר חמישה אתרים שאפשר לגלוש בהם ביומיום, ההצעה נשמעת פופוליסטית וחסרת הבנה בסיסית. נניח, שאותו נציג מכירות הזהיר את הלקוח מפני הסכנה הטמונה ברשת האינטרנט, האם יש ללקוח יכולת, ידע או הבנה להשתמש בידע המרהיב שסופק לו בזה הרגע? או שמא, תהיה זו דרך למכור ללקוח חבילת "סינון אתרים" במחיר מופרז?

חוץ מלזרוע פאניקה (וגם חול באותה ההזדמנות) בעיני הציבור שאינו מתמצא בנבכי הרשת, אין בהצעה הזו ממש. אני לא רואה כיצד האזהרות הללו ישרתו את המטרה הרצויה פרט אולי למטרתם של חברי הכנסת.

הצעת החוק

הידיעה פורסמה במקור בפולגז, ומובאת כאן כחלק מקידום המאבק המאוד מוצדק.

הפוסט הזה מעצם שמו, לא הולך להיות מאוד אסתטי, או נעים לחלק מהאנשים.
היום נתקלתי בYNET בכותרת די מקוממת לדעתי:

שליש מהישראלים: לא נעבוד ליד חולה פסוריאזיס

.
בהמשך הכתבה, מפורסמים מספרים די מפתיעים מבחינתי לגבי האחוזים באוכולוסיה הישראלית שלא מודעים ל"מחלה" ולנסיבותיה. מחצית מהנשאלים חושבים כי המחלה מדברת ולא יסכימו לעבוד עם "חולה" במחלה, או לצאת ולחיות עם אדם כזה.
אני לא יודע אם הופתעתי מתוצאות הסקר, או מדעתם של אנשים שונים על ה"מחלה", אבל הנתונים האלו בכל זאת קצת קוממו אותי והפריעו לי.
אני סובל מהמחלה מגיל 3 ברמות אלו או אחרות ולמדתי לחיות איתה. מעולם לא נתקלתי בסלידה או דחיה כלשהיא בעקבות כך, ייתכן שאני פשוט לא מודע לזה.

אתם בטח תוהים למה מופיעה תמונה של הזמרת ליאן ריימס בתחילת הפוסט הזה?
עד לפני זמן לא רב, לא ידעתי שהזמרת סובלת מפסוריאזיס מאז הייתה בת שנתיים. כיום היא מקדמת ביחד עם איגוד הפסוריאזיס האמריקאי ואגודת הדרמטולוגים האמריקאית את המודעות ל"מחלה" וכיצד להתמודד עימה בקמפיין הנושא את השם "Stop Hiding Start Living". [האתר של הקמפיין]

הבלוגרית, הדס שיינפלד, בפוסט קיטורי על חברות השמה וחיפושי עבודה.
אמיתי, קולע, מצחיק ומעצבן

תהנו

בתחילת אוגוסט, נתבעה אמזון בגין מחיקת העותקים האלקטרוניים של ספריו של ג'ורג' אורוול 1984 ובית החיות ממכשירי קינדל.
אתמול, הוגש לאישורו של בית המשפט המחוזי בסיאטל הסכם פשרה בין אמזון והתובעים. אמזון תשלם 150,000 דולר לשני התובעים ולמשרד עורך הדין שייצג אותם (עורכי הדין הבטיחו לתרום את הכסף לצדקה).

כמו שזכור, אמזון מחקה את התוכן כי לטענתה המו"ל לא היה רשאי להפיץ עותקים דיגיטליים של הספרים. אולם, בשלב מאוחר יותר, מנכ"ל אמזון ג'ף בזוס פרסם התנצלות רישמית על המחיקה.

בהסכם הפשרה, מתחייבת אמזון כדלקמן:

אמזון לא תמחק או תשנה באופן מרוחק תוכן שנרכש בארה"ב אלא אם
1. המשתמש הסכים למחיקה או שינוי
2. המשתמש קיבל החזר כספי על הרכישה או לא שילם עבורה
3. החלטה שיפוטית הדורשת מחיקה או שינוי של התוכן
4. המחיקה או השינוי חיונים באופן סביר להגן על הצרכן אן על המכשיר ופעולתו.